עזה: הדחוף והנחוץ
12 באוקטובר 2025
במהלך השבועות האחרונים קיימתי יחד עם שותפי הפלסטיני, סאמר סניג’לאוי, מספר שיחות זום עם קבוצה של מובילי החברה האזרחית ואנשי עסקים בכירים מעזה שאינם אנשי חמאס. ברצוני להציג כאן את עמדותיהם באשר לצעדים הדחופים והנחוצים ביותר שיש לנקוט כבר כעת. הדחיפות נובעת מהרצון להבטיח שעזה של מחר לא תיראה כמו עברה.
האנשים הללו מתנגדים לחמאס, ושאיפתם המרכזית היא לחזור לחיים נורמליים. הם אינם פוליטיקאים ואינם קשורים לרשות הפלסטינית. הם מייצגים את רוב תושבי עזה, שדאגתם העיקרית היא קורת גג, מזון למשפחה, עבודה, חינוך לילדים – והבטחה שלא תפרוץ עוד מלחמה עם ישראל. פחות מעסיקים אותם הפתרונות המדיניים הסופיים, ויותר החשיבות שביצירת חיים נורמליים ויציבים. חלק מההצעות שלהלן הן שלי, אך רובן משקפות את תובנותיהם.
1. בעלות על קרקע
הסוגיה הראשונה והקריטית, שעליה יש לעמוד, קשורה לערך אמריקני בסיסי – הגנה על רכוש פרטי.
אמנם רוב המבנים בעזה נהרסו, אך הקרקע שעליה עמדו נותרה קיימת. רישום המקרקעין של הרשות הפלסטינית בעזה, בגדה, ובמזרח ירושלים מתעד כל סנטימטר של קרקע. הקרקע היא לא רק סמל למאבק הפלסטיני לעצמאות – היא בראש ובראשונה אחד הנכסים היקרים ביותר שיש לפלסטיני.
אם ביום שאחרי המלחמה לא יישמרו זכויות הבעלות והשימוש בקרקע, ייווצר כאוס אזרחי: כל בעל קרקע, קטן כגדול, יתעמת עם כל רשות שתקום בעזה.
אחד ממנהיגי החברה האזרחית שדיברנו איתו סיפר כי בבעלותו 190 דונם סמוך למעבר ארז – וכל המבנים שם נהרסו. האזור צפוי להפוך ל”אזור סגור לכניסה – אזור של ירי על מנת להרוג”. מה יהיה מעמד הקרקע במקרה כזה? הצעתי לו להמתין עד שתתבהר המציאות הביטחונית החדשה, אך זו איננה תשובה מספקת. הנושא חייב להיות על השולחן, ולהיפתר באופן שמגן על זכויות הקניין של האזרחים.
2. מי מחליט?
הדיון על עתידה של עזה חייב לכלול את תושבי עזה עצמם.
העבודה המרשימה של ויטקוף וקושנר בתכנון עתידה של עזה חשובה, אך אם העזתים לא יהיו שותפים מלאים בתהליך התכנון והביצוע, התהליך יהיה פגום וייתקל בהתנגדות מקומית.
אם עזה אמורה להיות “עבור העזתים”, כפי שהבטיח הנשיא טראמפ, עליהם להיות מעורבים מהיום הראשון – בעיקר נציגים רציניים ובעלי משקל מהמגזר האזרחי והעסקי – ושם יקחו חלק פעיל בכל קבלת ההחלטות על עתידם.
3. הקמת ממשלה פלסטינית זמנית לעזה
הקמת הממשלה חייבת להיעשות לאלתר.
כדי שתהיה לה לגיטימיות, עליה להיות מקושרת משפטית ופוליטית לרשות הפלסטינית ברמאללה – גם אם האמריקנים מסתייגים מכך. הדבר האחרון שהפלסטינים ורוב המנהיגים הערבים רוצים הוא לקבע לצמיתות את הפיצול בין הגדה לעזה.
לפיכך, יש לוודא כי לפחות מינוי ראש הממשל החדש בעזה ייעשה באישור הרשות הפלסטינית. הממשל יוכל לפעול באופן עצמאי יחסית עד לבחירות כלליות חדשות, כפי שהבטיח מחמוד עבאס – בתוך שנה.
האנשים מהחברה האזרחית ומהמגזר הפרטי שעמם שוחחנו כבר כתבו פעמיים לנשיא טראמפ, והביעו את נכונותם להשתתף בממשלה החדשה. אני עצמי העברתי את המכתבים לנשיא. ישנם גם אנשים נוספים בעזה, שאינם מזוהים עם חמאס, המבקשים לשרת את עמם ולסייע בשיקום הרצועה. ממשל זה חייב לקום במהירות, שכן חמאס יוכל לוותר על השלטון רק כאשר יוקם ממשל חלופי מתפקד.
4. כוח הביטחון הפלסטיני בעזה
במקביל להקמת הממשל, יש להקים במהירות כוח ביטחון פלסטיני חדש, שתפקידו העיקרי יהיה החזרת החוק והסדר.
קבוצה גדולה של עזתים כבר עברה הכשרה במצרים בחודשים האחרונים והם מוכנים לפריסה. הם זקוקים למסגרת פוליטית ומנהלית כדי שיהיה כפוף לה, הכוח חייב להיות מחויב לשמירת הפסקת האש, לאי-אלימות ולפעולה למען רווחת הציבור.
יש להרחיב את הכוח באמצעות הכשרות מואצות של עזתים נוספים המעוניינים להשתלב.
5. נוכחות רב־לאומית בעזה
מדינות רבות כבר הסכימו לפרוס כוחות שלהם בעזה שיסייעו בהשבת היציבות, בהקמת שלטון החוק ובסיוע לממשל הפלסטיני החדש.
כוח זה יסייע גם בתנועת אנשים ובהקמת אזורי מגורים זמניים – קראוונים ואוהלים בטוחים – לקראת החורף המתקרב.
יש דחיפות רבה בפריסת הכוח, שכן נכון לעכשיו חמאס – ובעיקר משטרת חמאס – היא הגוף היחיד שמחזיק שליטה בשטח.
עם זאת, יש להכיר בכך שבלעדיהם כרגע, החטופים לא היו נמצאים ולא היו חוזרים לישראל. מרבית מפקדי חמאס חוסלו, ורוב הלוחמים הם צעירים שקיבלו נשק, מדים וכמה מאות דולרים.
רבים מהם אינם תומכי חמאס אידאולוגיים, וניתן יהיה לשלבם בכוחות הביטחון החדשים, שיעבדו עם הממשל הפלסטיני והכוח הרב־לאומי ולא נגד ישראל. אם לא יהיו חיילים ישראלים בעזה, לא יהיו להם מטרות, והסכנה תפחת.
6. חופש תנועה
כמעט שני עשורים שעזתים חיים ללא חופש תנועה אמיתי.
בהתאם להסכמות החדשות, מעבר רפיח ייפתח לתנועת אנשים לשני הכיוונים, אך למצרים הזכות לקבוע את מדיניות הכניסה לשטחה. הציפייה היא שמצרים תנהג בעזתים כמו בכל יתר הזרים הרוצים להיכנס למצרים – ולא תיתפס עוד כשותפה של ישראל במצור.
בנוסף, יש להפוך את רפיח למעבר סחורות מאובטח, עם מנגנון פיקוח בינלאומי בהובלה אירופית. קיימות טכנולוגיות שיכולות למנוע הברחות נשק, ואלה צריכות להיות מיושמות מיידית. סיום המצור הוא תנאי מרכזי ליציבות וביטחון הן לעזה והן לישראל.
7. הכלכלה של עזה – לחזור לעסקים
העזתים שעמם שוחחנו הדגישו כי על ארצות הברית לפקח ישירות וביעילות על הטיפול בשיקום כדי למנוע ביורוקרטיה ובזבוז כספים.
תהליך השיקום חייב להיות מהיר, מתוכנן היטב ובשיתוף מלא של העזתים עצמם.
יש להעניק תשומת לב מיוחדת לשיקום המגזר הפרטי, שנהרס כמעט לחלוטין בשנתיים האחרונות.
בעבר התקיים בעזה מגזר פרטי תוסס ששיתף פעולה גם עם עסקים ישראלים. הפלסטינים הם יזמים מעולים, ויש להעניק להם את היכולת והמשאבים לבנות מחדש את כלכלת עזה.
8. חינוך
בעזה לא נותרו בתי ספר עומדים ושלמים. כל האוניברסיטאות והמכללות שהיו בה לפני 7 באוקטובר נהרסו כליל.
כיום יש בעזה כ־625 אלף ילדים בגיל בית ספר, שלא למדו באופן סדיר במשך שנתיים.
יש לבנות מחדש לא רק את מוסדות החינוך, אלא גם את תוכניות הלימוד.
הילדים צריכים ללמוד לבנות את פלסטין – לא להרוס את ישראל.
על תוכנית הלימודים הפלסטינית לכלול לימודי עברית כבר מכיתה א׳, לצד היכרות מעמיקה עם ההיסטוריה, התרבות, השפה והמורשת שלהם – הם צריכים גם ללמוד על שכניהם, כדי ללמוד לחיות עימם בשלום.
(אגב, הדברים נכונים באותה מידה גם למערכת החינוך הישראלית).
אני ממליץ לפלסטינים לפנות לאיחוד האמירויות בבקשה שיסייעו למומחי חינוך פלסטינים לעצב תוכנית לימודים חדשה. מחמוד עבאס התחייב במכתבו לנסיך הכתר מוחמד בן סלמאן ולנשיא עמנואל מקרון כי הפלסטינים יבחנו וירעננו את מערכת החינוך שלהם. זו איננה כניעה אלא מעשה אמיץ של הכרה הדדית בכך ששני העמים כאן כדי להישאר, וששניהם בעלי קשר היסטורי ודתִי עמוק לארץ הזו. שינוי תוכניות הלימודים – בפלסטין ובישראל – יהיה הצעד הראשון לקראת פיוס אמיתי והבטחה שהמלחמה בעזה תהיה המלחמה האחרונה בין שני העמים.
האם יש ורסיה באנגלית?