הערכתִי לקראת הפגישה הקרובה בין טראמפ לנתניהו

• איראן, איראן ועוד פעם איראן:
נתניהו יגיע לפסגה עם אג’נדה המדגישה את איראן – משתי סיבות עיקריות: להסיט את תשומת הלב משלב ב’ של התוכנית לעזה; וכן משום שישראל תבקש חבילת סיוע גדולה במיוחד למערכות נוספות ליירוט רקטות ולמימון ייצור רקטות נוספות מתעשיות הביטחון הישראליות. נתניהו ידגיש את ההתחמשות המהירה של מערכי הטילים האיראניים ויטען כי ישראל ניצבת בפני איום קיומי מיידי מצד טילי איראן.

• בעזה:
נתניהו יתנגד לכל פריסה מחדש נוספת של כוחות צה״ל לעבר הגבול הישראלי. הוא יטען כי ישראל חייבת לשמר את יכולתה לשלוט בכל היבטי הביטחון בעזה, וכן את חופש הפעולה (שהוענק לה על ידי הנשיא טראמפ).

• נסיגה:
אין שלב ב’ ללא נסיגות ישראליות נוספות בעזה. על נתניהו להבין ששלב ב’ מבוסס על נסיגת ישראל לקו חדש, וכי בסופו של דבר – ולא בעתיד הרחוק – ישראל תידרש לסגת אל מאחורי הגבול הבינלאומי.

• מרחב ביטחוני:
יש להבהיר לישראל כי לאחר יישום שלב ב’, ובמקביל לתהליך פירוק חמאס מנשקו (שייקח זמן), לא אמורים להישאר חיילים ישראלים בתוך עזה. המרחב הביטחוני יכול להפוך ל״אזור סגור לכניסה״ עבור פלסטינים בצד הפלסטיני (בעומק של 500–1000 מטרים, בהתאם לטופוגרפיה). מרחב זה יכול להיות גם ״אזור ירי להרוג״ – ללא צורך בנוכחות חיילים ישראלים בתוך עזה. זו הדרך היחידה לטעון באופן אפקטיבי שעזה אינה נתונה לכיבוש ישראלי, ולגרום לחמאס לפרק את נשקו.

• פירוז:
לא יהיה פירוז אמיתי של חמאס כל עוד ישראל כובשת ושולטת בעזה. נתניהו יטען שישראל לא תיסוג כל עוד חמאס חמוש ושולט בעזה. על הנשיא טראמפ לומר לנתניהו באופן חד וברור שישראל אינה יכולה לכבוש את עזה.

• שלב ב’ ללא דיחוי:
חיוני ששלב ב’ ייצא לדרך בהקדם האפשרי, כדי לחייב את חמאס לוותר על שליטתו האזרחית והביטחונית.

• מי יכול לפרק את חמאס מנשקו?
הכוח היחיד שיוכל לפרק את חמאס מנשקו הוא כוח פלסטיני הכפוף לוועדה הפלסטינית הטכנוקרטית בעזה. ייתכן שהדבר יצריך שיחות נוספות בין ועדת עזה החדשה לבין הנהגת חמאס שבחוץ לארץ. מתווכים מקטאר, מצרים וטורקיה יכולים לסייע בכך.

• סיום המצור:
המצור על עזה אינו יכול להימשך. אם המצור יישאר על כנו, דבר בעזה לא ישתנה, וזו לא תהיה המלחמה האחרונה בין ישראל לעזה. מעבר רפיח חייב להיות מעבר דו־כיווני, כפי שדרשו האמריקאים. ככל האפשר, רפיח צריך להפוך למעבר המסחרי הראשי, שיאפשר הכנסת סיוע הומניטרי וחומרי בנייה לעזה ללא בידוק ושליטה ישראליים. חייב לפעול מנגנון ביטחוני יעיל בצד העזתי של מעבר רפיח כדי למנוע הברחות. בעבר התקיימו שיחות על מנגנון ביטחוני של האיחוד האירופי; יש לחזקו גם במעורבות אמריקאית – כדי להגביר את אמינותו בעיני ישראל.

• ללא זכות וטו ישראלית:
לישראל לא צריכה להיות זכות וטו על המתרחש בעזה. לישראל מותר להטיל וטו על מה שקורה בתוך ישראל – לא על מה שקורה בעזה. סוגיות אלה חייבות להיות מוכרעות בידי הנשיא טראמפ וצוותו, ויש לומר לנתניהו שהוא חורג מסמכותו כאשר הוא מנסה לקבוע מה יקרה בנוגע למועצת השלום, הוועדה המבצעת, הוועדה הפלסטינית הטכנוקרטית וכוח הייצוב הבינלאומי. על הנשיא טראמפ להיות תקיף בהרבה מול נתניהו בסוגיות אלה, יותר מאשר הייתה ארצות הברית ביחס להפרות הישראליות של הפסקת האש. זהו רגע ההכרעה, וכולם ממתינים לראות: האם ישראל שולטת בנשיא – או שהנשיא מסוגל לשלוט בנתניהו.

• אל תשכחו את הגדה המערבית:
בעוד כל העיניים מופנות לעזה, המצב בגדה המערבית הולך והופך לקטסטרופלי. אלימות המתנחלים, הנתמכת בידי צה״ל והמשטרה הישראלית, יצאה משליטה ומסוכנת מאוד. סמוטריץ’ דוהר קדימה ללא מעצורים בהפקעת אדמות פלסטיניות, בבניית התנחלויות בלתי חוקיות נוספות, בסלילת כבישים ליהודים בלבד ובהרס הכלכלה הפלסטינית. רק הנשיא טראמפ יכול להניח רגל על הברקס ולהורות לנתניהו להפסיק את מה שישראל עושה.

המטרה המוצהרת של סמוטריץ’, בן גביר ונתניהו היא לסכל כל אפשרות עתידית להקמת מדינה פלסטינית. תוכניות הבנייה שלהם נועדו למנוע כל רצף טריטוריאלי פלסטיני – התנחלויות חדשות בצפון ירושלים, בין ירושלים למעלה אדומים, ובכל רחבי צפון ודרום הגדה המערבית – כך פועלת ישראל כדי למחוק את החלום הפלסטיני למדינה עצמאית. זה לא יעבוד; זה רק יגביר את האלימות – וזהו חלומו הרטוב של סמוטריץ’.

בעוד שארצות הברית מתמקדת רק בעזה, ישראל מעוררת התפרצות אלימה רחבת היקף בגדה המערבית – בדיוק מה שבן גביר וסמוטריץ’ רוצים – ונראה שגם נתניהו תומך בכך. כך נהרסים חיי הפלסטינים בגדה המערבית בתואנה של אלימות פלסטינית. זהו מצב מסוכן ביותר, והצעדים הישראליים דוחפים פלסטינים לתמוך בעמדות ובארגונים קיצוניים – כמו חמאס.