מלחמת הדתות – פייק ניוז!

אני נפגש עם קבוצות רבות של ישראלים ופלסטינים, והפוסטים שלי ברשתות החברתיות מגיעים לעשרות אלפי אנשים משני הצדדים וברחבי העולם. אני כה מורגל בתגובות של ישראלים ושל פלסטינים, עד שקשה מאוד להפתיע אותי. מה שעשוי להפתיע רבים מקוראיי הוא שישראלים ופלסטינים אומרים כמעט אותו הדבר זה על זה – לעיתים תוך שימוש כמעט זהה במונחים ובנקודות ייחוס.

להלן תגובה נפוצה מאוד ששלח לי היום ישראלי:

“גרשון יקר.

אני מאד מאד מעריך ואוהב אותך ואת מאמציך להשכין שלום. אחרי ה 7/10 הפסקתי לרצות בשלום עם העם הזה בדור הזה!! אינני מאמין ברצון כנה שלהם בשלום ולדעתי הם יראו בשלום הסכם זמני כבסיס להתנפלות האכזרית הבאה ברגע שנירדם שוב. וודאי שזו הכללה אך זה רוב רובו של העם הנוראי העמלקי הפונדמנטליסטי הזה וזו מלחמת דת. ילדים שיונקים שינאה משדי אמותיהם שמאחלות להם למות כשהידים כשישמידו עימם כמה יהודים. מערכת חינוך שמטיפה לשינאת יהודים מגן הילדים והלאה. אינני מעוניין בשלום עם העם האפל הזה. אני מעוניין בהפרדה.״

שאלתי את הכותב הדברים: ״איך אתה מדמיין שהם (הפלסטינים) חושבים עלינו?״ שאלתי אותו רק עכשיו, ולכן עדיין לא הייתה לו הזדמנות להשיב. אינני יודע אם ישיב. אך אני כן יודע כיצד פלסטינים רבים – ואולי אף רובם – חושבים על ישראלים. גם הם משתמשים באותם מונחים שאני שומע מיהודים ישראלים המדברים על פלסטינים. גם הם מדברים על מלחמת דתות, על עליונות יהודית, על אכזריותם של הישראלים, ועל כך שכל הישראלים רוצים להרוג את כל הפלסטינים או לגרש אותם מאדמתם כדי להשתלט עליה כולה. הם מדברים על המדינה (ישראל) הרואה בחיי פלסטינים דבר זול, ועל כך שכדי לשרוד עלינו להרוג פלסטינים. כך מתורגמת המציאות הפלסטינית בעיני פלסטינים החיים תחת כיבוש ישראלי או החיים בעזה.

הטענה הרווחת אצל רבים משני הצדדים, שלפיה הסכסוך הוא מלחמת דתות, ושבעיני יהודים האסלאם הוא דת הרואה בכל היהודים כופרים שיש להורגם – נפוצה מאוד בקרב יהודים רבים. אין בכך פלא, שכן יהודים רבים בישראל ובעולם נחשפו בעיקר לגורמים כמו חמאס, אל־קאעדה, דאעש, חזבאללה ואיראן. חמאס, אל־קאעדה ודאעש הם עיוותים של האסלאם, וחזבאללה ואיראן מייצגים קצוות קיצוניים של האסלאם השיעי. אלה אינם מייצגים את האסלאם הנורמטיבי, אך זהו המפגש העיקרי של חלק גדול מהעולם המערבי ושל ישראלים עם האסלאם, ומתוך כך נוצר הרושם המוטעה שזהו ייצוג של כל המוסלמים ושל האסלאם כולו.

הנה כמה עובדות:

נכון להיום (אמצע שנות ה־2020), יש בעולם כ־2.0–2.1 מיליארד מוסלמים – כ־25–26% מאוכלוסיית העולם – מה שהופך את האסלאם לדת השנייה בגודלה בעולם אחרי הנצרות.

כ־60% מהמוסלמים חיים באסיה ואינם ערבים (ובעיקר באינדונזיה, פקיסטן, הודו ובנגלדש). רק כ־20% מהמוסלמים בעולם חיים במזרח התיכון ובצפון אפריקה, ורובם ערבים. המדינה עם האוכלוסייה המוסלמית הגדולה ביותר היא אינדונזיה, עם כ־230 מיליון מוסלמים.

כ־10–15% מהמוסלמים בעולם הם שיעים, בעוד שהסונים מהווים כ־85–90% מכלל המוסלמים. האוכלוסייה השיעית מרוכזת בעיקר במדינות הבאות:

· איראן – כ־90–95% שיעים

· אזרבייג׳ן – רוב שיעי

· עיראק – כ־60–65% שיעים

· בחריין – רוב אוכלוסייה שיעית עם מונרכיה שלטת סונית

· לבנון – קהילה שיעית גדולה לצד סונים, נוצרים ודרוזים

· תימן – אוכלוסייה שיעית זיידית משמעותית

איזה אחוז מהמוסלמים הסונים בעולם הם קיצונים, כמו סלפיים, אל־קאעדה, חמאס או דאעש?

על פי רוב המחקרים, אין אחוז מדויק, אך רוב המחקרים האמינים מסכימים שתנועות קיצוניות מייצגות מיעוט קטן מאוד מקרב המוסלמים הסונים בעולם.

· האסלאם הסלפי (על כל זרמיו, כולל הלא־אלימים):
כ־1–3% מהמוסלמים הסונים בעולם
חשוב: רוב הסלפיים אינם אלימים, ורבים מהם אינם פוליטיים.

· קיצונים ג׳יהאדיסטים אלימים (כגון אידאולוגיית דאעש):
הרבה פחות מ־1% מהמוסלמים הסונים – בדרך כלל מוערך בכ־0.1–0.5% או פחות.

· חברים או תומכים פעילים בארגוני טרור (דאעש, אל־קאעדה, חמאס וכד’):
הרבה פחות מ־0.1% מהמוסלמים הסונים בעולם.

מי הן הקבוצות הקיצוניות הללו?

· סלפיים:
תנועה תאולוגית, ולא ארגון פוליטי או צבאי אחד

o רובם דוחים אלימות

o רק שוליים קטנים מאמצים ג׳יהאדיזם אלים

· חמאס:

o תנועה לאומנית־אסלאמיסטית סונית, לא סלפית

o בסיס התמיכה שלה מקומי (פלסטיני) ואינו מייצג את הסונים בעולם

o אינה משקפת את האסלאם הסוני המרכזי

· דאעש:

o נדחתה כבלתי־אסלאמית בידי הרוב המכריע של חכמי הדת הסונים

o גונתה שוב ושוב בידי סמכויות דת סוניות ברחבי העולם

סקרי דעת הקהל מראים בעקביות כי:

· רוב גדול של מוסלמים סונים:

o דוחים פגיעה באזרחים

o דוחים את דאעש וארגונים דומים

o תומכים בדו־קיום שלום, גם אם הם מתנגדים למדינות או למדיניות מסוימות

השורה התחתונה:

· קיצונים הם מיעוט זעיר מקרב המוסלמים הסונים

· ג׳יהאדיסטים אלימים הם שוליים קטנים עוד יותר

· השוואת סונים (או מוסלמים בכלל) לקיצוניות היא שגויה עובדתית

הסכסוך הישראלי–פלסטיני אינו סכסוך בין יהדות לאסלאם. זהו סכסוך על טריטוריה, על זהות הטריטוריה ועל מי שחי בה ויש לו הזכות לחיות בה. לדת יש השפעה עמוקה על הסכסוך, והשפעה גדולה עוד יותר על תפיסותינו את הצד האחר. קולות קיצוניים בשתי הקבוצות הדתיות – יהודים ומוסלמים – משפיעים באופן שלילי על הסכסוך ועל שתי החברות הרבה מעבר למשקלם המספרי האמיתי באוכלוסיותיהן.

מעטים מאוד הישראלים והפלסטינים שנחשפים אי פעם לצדדים החיוביים של הדתות היהודית והאסלאמית, ורוב היהודים הישראלים והמוסלמים הפלסטינים אינם מכירים מקרוב ובאופן ממשי את דתו של הצד האחר. הדבר מוזר במיוחד נוכח ריבוי הדמיון בין האסלאם ליהדות. לאנשים דתיים – ובמיוחד לאנשי דת ולחוקרי שתי הדתות – יש עוד עבודה רבה לעשות: לא בזירת הדיאלוג התאולוגי הבין־דתי בלבד, אלא בעיקר בצורך להיות שגרירים של אמונתם כלפי בני הדת האחרת, החולקים עמם את הארץ הקדושה הזו.