המבט מוושינגטון

ב־10 באוקטובר 2025, לפני כ־26 שבועות הסתיימה מלחמת עזה באופן רשמי עם חתימת הסכם הפסקת האש בין ישראל לחמאס. לפני עשרה שבועות הושבה מעזה גופתו של לוחם היס”מ רן גואילי, החטוף החלל הישראלי האחרון, ובכך באה לסיומה סאגה שנמשכה 843 ימים מאז 7 באוקטובר 2023. לפני כחמישה וחצי שבועות, ב־28 בפברואר, פתחה ישראל יחד עם ארצות הברית במתקפה על איראן, והמזרח התיכון הוא היום אזור שונה לחלוטין מזה שהיה קודם לכן.

לפני פרוץ המלחמה עם איראן עוד ניתן היה לומר כי ״כל העיניים נשואות לעזה״, אך הדבר כבר אינו נכון — כעת כל העיניים נשואות לאיראן. לאחר שהנשיא טראמפ כפה על נתניהו את סיום המלחמה בעזה, ולאחר שמדינות המפרץ הערביות דאגו לכך שתוכנית השלום בת 20 הנקודות של טראמפ תכלול מסלול להקמת מדינה פלסטינית, היו בינינו — ואני בתוכם — שקיוו והאמינו שאולי ניתן יהיה לגייס את תמיכתו של טראמפ לקידום אמיתי של פתרון שתי המדינות ולהביא לקיצו את הסכסוך הישראלי־הפלסטיני. מובן שהיה ברור לחלוטין שלא ניתן לעשות זאת כל עוד נתניהו נשאר ראש ממשלת ישראל. אך הבחירות בישראל מתקרבות, ויש מקום לתקווה שגם המציאות הזאת עשויה להשתנות.

זמן־מה לאחר סיום המלחמה בעזה ותחילת המלחמה עם איראן, ולפי מה ששמעתי, הצוות של טראמפ היה מוכן להמשיך ולשוחח עם אותם מנהיגי חמאס שהסכימו לסיום המלחמה, כדי לגבש תוכנית מוסכמת לשלטון אחר בעזה, שאינו חמאס, בידי הוועדה הלאומית לניהול עזה(NCAG) ; לפריסת כוח משטרה פלסטיני חדש בעזה; לפריסת כוח ייצוב בינלאומי (ISF); ולפירוק חמאס מנשקו.

עם זאת, ב-26 השבועות שחלפו מאז סיום המלחמה בעזה נהרגו בה כ־700 פלסטינים מאש כוחות ישראל, שלמעלה מ-60% מהם לא היו לוחמים ובהם 117 נשים וילדים.

למרות דיווחים חוזרים ונשנים לצוות טראמפ מצד המתווכות — מצרים, קטאר וטורקיה — על הפרות ישראל של הסכם הפסקת האש, ורק מעט מאוד הפרות מצד חמאס, כמעט שלא נעשה דבר כדי לשים קץ להפרות. הדבר כשלעצמו מעלה שאלות בנוגע לנכונותה של וושינגטון להמשיך ולהפעיל לחץ על נתניהו.

בינואר 2026 הושקה מועצת השלום בקול תרועה רמה בדאבוס במסגרת הפורום הכלכלי העולמי; מונו חברי ה־NCAG, וניקולאי מלאדנוב הוסמך בידי מועצת השלום לפקח על תהליך סיום שלטון חמאס בעזה.

כיום, 26 שבועות לאחר סיום המלחמה, אף שנעשתה עבודה רבה ישראל שולטת ביותר מ־53% משטח עזה, וחמאס שב לשלטונו הבלתי רצוי על יותר משני מיליון בני אדם, החיים בתנאים קשים ביותר בפחות מ־47% מהמובלעת הצרה של עזה. הנהגת חמאס מחוץ לעזה ממשיכה לפרסם הצהרות בומבסטיות כאילו למישהו בעולם באמת אכפת ממה שהם אומרים.

מנקודת המבט של וושינגטון, חמאס נכנע ב־10 באוקטובר 2025, וכאשר הוחזר החטוף האחרון לישראל, הוא איבד כל מנוף לחץ שהיה בידיו. ככל שחלפו השבועות וככל שהתבסס הכיבוש הישראלי ב-53% משטח הרצועה, המוסכם על ארצות הברית ונתניהו, עמדותיהם הלכו והתקרבו זו לזו. ישראל מנעה מארגונים בינלאומיים להעביר סיוע לעזה, ואלה הוחלפו ברובם בידי גורמים מהמגזר הפרטי, השולחים בעיקר סחורות ישראליות לעזה בהסכמה אמריקאית מלאה. דרישתה של ישראל לבצע סינון של כל העובדים העזתים מהארגונים הבינלאומיים נראית לוושינגטון סבירה לחלוטין, אך זוכה להתנגדות מלאה מצד הארגונים עצמם.

ישראל דרשה שלא תחל כל עבודת שיקום בעזה ללא פירוז מלא של חמאס. חמאס הסכים להעביר ל־NCAG את כל סמכויות הממשל, כולל המשטרה, אך סירב למסור את נשקו. חמאס גם הסכים להעביר את כל התחמושת שלא התפוצצה בעזה לידי ה־NCAG והמשטרה הפלסטינית, אך הצהיר במפורש כי ״ההתנגדות״ לא תסתיים כל עוד נמשך הכיבוש.

עמדה זו נדחית לחלוטין על ידי וושינגטון.

חמאס בעזה, שבחר הנהגה חדשה שאינה מוכרת לציבור הישראלי, ניסה להבחין בין תקופה ראשונית של ״התאוששות״ של עזה לבין תקופת שיקומה. הדבר נועד במיוחד לאפשר את העברת הממשל ל־NCAG בשעה שחמאס נשאר חמוש, אומנם מחוץ לטווח הראייה אך עדיין שולט בפועל.

לפי תפיסת חמאס בעזה, התהליך צריך להיות כזה:
ה־NCAG, הוועדה הלאומית לניהול עזה, היא גוף אזרחי האחראי על שירותים, מִנהל וסדר ציבורי, אך אינה אחראית על פירוק חמאס מנשק.

חמאס מתנגד לקשירה בין הסיוע ההומניטרי ובין פירוקו מנשקו, וכן מתנגד לקשירת הפריסה מחדש של ישראל לפירוקו מנשק.

למרבה ההפתעה, חמאס עדיין מאמין שיש מי שבאמת מעוניין לנהל עימו משא ומתן. הערכתי היא שארצות הברית איבדה כליל את סבלנותה כלפי חמאס, ושמצרים וקטאר אימצו למעשה את עמדת וושינגטון שלפיה חמאס חייב להתפרק מנשקו לחלוטין, ועמדתה זו אף התחזקה מאז תחילת המלחמה באיראן.

משיחותיי עם גורמים בממשל טראמפ עולה כי הם אכן דואגים בכנות לתושבי עזה, אך הם מאמינים בפירוש שעל תושבי עזה להתקומם נגד חמאס ולכפות עליו פירוק מלא מנשקו.

אנשי ממשל טראמפ אומרים:
איננו יכולים לדאוג לפלסטינים בעזה יותר משהם דואגים לעצמם. אם הם רוצים שיקום ורוצים לחיות חיים מכובדים וראויים, חמאס חייב להתפרק מנשקו לחלוטין - אין על כך משא ומתן.

מנקודת המבט של וושינגטון, לא נותר עוד מקום למה שמכונה ״ההתנגדות״ – המוקאוומה – הסיסמה שחמאס אוחז בה מאז ומתמיד. לפי וושינגטון, אם חמאס אינו מבין שהוא גמור, הוא ישלם מחיר כבד, יחד עם יתר תושבי עזה שכבר אינם רוצים בו כשליט.

להבנתי, יש מגבלת זמן לסבלנות האמריקאית בעניין פירוק חמאס מנשקו. ההנחה שלי היא שקץ הסבלנות הזה יתלכד פחות או יותר עם סיום המלחמה באיראן ונגד חיזבאללה, ושזמן קצר לאחר מכן יבקש נתניהו מטראמפ אור ירוק לשלוח את צה״ל אל החלק של עזה הנשלט בידי חמאס כדי ״לסיים את העבודה״. פירוק חמאס מנשקו יהיה אז בידי ישראל, וזו לא תהיה משימה קלה - לא מבחינת נפגעים ישראלים ולא מבחינת מספר עצום של חיי עזתים.

לאחר המחיר האדיר, ששילמו המדינות הערביות העשירות במלחמה נגד איראן, עזה ופלסטין כבר אינן במוקד העניין כפי שהיו לפניה. המלחמה, לפחות כפי שהיא נתפסת בוושינגטון, קירבה את מדינות המפרץ לעמדתו של טראמפ יותר מאשר לתפיסה הרואה בפלסטין את מרכז הסכסוכים במזרח התיכון, ולנוכח כל הנזק הכלכלי שנגרם במלחמה מול איראן, יהיו גם פחות משאבים זמינים לשיקום עזה.

אולם, לוושינגטון ולכל הישראלים, הפלסטינים ואחרים, שאכפת להם מישראל או מפלסטין, יודגש שלסכסוך הזה יש פתרון אחד בלבד והוא נותר כזה - פתרון שתי המדינות.

על כולם לזכור כי ישראל לעולם לא תזכה לביטחון אם לפלסטינים לא תהיה חירות, ופלסטין לעולם לא תהיה חופשית אם לישראל לא יהיה ביטחון.

זוהי השורה התחתונה הנצחית - בין אם היא נראית מוושינגטון ובין אם לאו - והיא תישאר האמת האולטימטיבית שלא תשתנה בעתיד הנראה לעין.