מֶּזֶג־הָאֲוִיר וְאֱנוֹשִׁיּוּתֵנוּ

בירושלים קר מאוד, רטוב וסוער, עם רוחות חזקות מאוד. בביתי חמים ונעים. בקרוב עליי לצאת לפגישה בירושלים ובהמשך לנסוע לתל אביב — הכול באמצעות תחבורה ציבורית. כשאני חושב עד כמה היום שלי יהיה קשה, אני נזכר בשני מיליון האנשים בעזה שאין להם מחסה של ממש, ושמתמודדים עם הסערה הקשה הזו ללא כל הגנה מפני הרוח, הגשם והקור. חייהם אינם פחות מסיוט ומאסון, ואני חושב על כל הילדים ועל הסבל שהם עוברים. זו אינה צורת חיים שאף בן אדם צריך להיאלץ לחיות. אם אי־פעם נרצה לחיות בשלום בארץ הזו, עלינו לחוש אמפתיה כלפי שכנינו. המלחמה הסתיימה — או לפחות אמורה הייתה להסתיים. שיקום אינו רק בנייה פיזית מחדש, אלא גם תיקון החיים — של הלבבות ושל התודעה. זהו תהליך שעל כולנו להיות שותפים לו, משום שהסבל האנושי של פלסטינים וישראלים בסכסוך הזה חייב להגיע לקיצו.