פיקוח על הסכמים ובדיקת יישומם

מהספר: במרדף אחר ש שלום בישראל ובפלסטין
גרשון בסקין
2022

לקח: בתהליכי יישוב סכסוכים שיש בהם מעט אמון בין הצדדים נדרשים מנגנונים
חיצוניים לצורך ניטור של מילוי ההתחייבויות, להבטחת כיבוד ההסכמות וליישוב
מחלוקות בזמן אמת.

בהסכמים הישראליים-פלסטיניים לא היו כל מנגנונים חיצוניים שייעודם היה לוודא
יישום ומימוש של ההתחייבויות שהצדדים התחייבו להן.
להלן הצהרת העקרונות שנקבעה בסעיף סעיף 15 של הסכם אוסלו ב׳:

יישוב סכסוכים

סכסוכים הנובעים מיישום או מפרשנות של הצהרת עקרונות זו או של הסכמים נוספים
עתידיים הנוגעים לתקופת הביניים ייושבו במשא ומתן במסגרת ועדת הקישור המשותפת
שתוקם בהתאם לסעיף 10 דלעיל.

סכסוכים שלא ניתן ליישבם במשא ומתן, ניתן ליישבם על ידי מנגנון של פישור שיוסכם
עליו בין הצדדים. הצדדים רשאים להסכים להגיש לבוררות סכסוכים הנוגעים לתקופת הביניים שאי
אפשר ליישבם באמצעות פישור. למטרה זו, ועל פי הסכמת שני הצדדים, הצדדים יקימו
ועדת בוררות.

לא נוסחו כללים להתנהגות במצבים של בעיות פוטנציאליות ביישום, למשל:
מה עושים כאשר במקרה שהצדדים אינם יכולים להסכים על פתרון למחלוקת
או במקרה שהפרשנויות שלהם להסכמים שונות זו מזו? מה עושים במקרה
שהצדדים אינם מסוגלים להגיע להסכמה על מנגנון הפישור? מצבים כאלה קרו.
כל צד הפר את ההסכמים או פירש את התחייבויותיו או את ההתחייבויות של
הצד השני בדרך אחרת ואף יצא לתקשורת בתלונות נגד הצד השני. באמצעות
מנגנון הקישור והפישור שנזכר בסעיף 15 לא היה ניתן לפתור את המחלוקות
משום שהוא הפך לפורום שדרכו כל צד העלה את טענותיו כדי “לצבור נקודות”
נגד הצד השני.

כשהטענות על הפרות ההסכם נערמו כל כך גבוה, חדל לגמרי מנגנון הקישור
לתפקד, וכך גם רוב הוועדות המשותפות שהוקמו באמצעות ההסכמים. לא הוקם
שום מנגנון חיצוני לבחינת טענות הצדדים ולקביעה הוגנת אילו מהן תקפות ואילו
פחות, לא היה מנגנון חיצוני שיסייע לצדדים לעמוד בהתחייבויותיהם, ולא היה
שום מנגנון חיצוני שיכול היה לעזור להביא לפתרון המחלוקות. וכך, ברגע שהפרות
ההסכם הפכו לנורמה, כמעט שלא היה ערך למשא ומתן נוסף או לחתימה על
הסכמים חדשים, ובכל זאת הצדדים חתמו על הסכמים חדשים. הסכמים אלו
קבעו בעיקר כי על הצדדים למלא את התחייבויותיהם בהסכמים שכבר נחתמו
– מזכר נהר Wye והסכם שארם א-שייח’. נחתמו שני הסכמים נוספים, שנועדו
לתקן את נזקיהן של הפרות ההסכמים הקודמים, אולם גם ההסכמים החדשים
האלה הופרו בהמשך.

לאורך כל התהליך, כישלון יישוב המחלוקות בזמן אמת,
שנבע גם מהיעדר מנגנון חיצוני של גורם שלישי חזק כמו צוות קבוע אמריקני-
אירופי ליישוב סכסוכים, הביא לידי התמוטטות האמון בין הצדדים, וזה הגביל

עוד יותר את יכולתם להמשיך לעבר משא ומתן על סוגיות הליבה.

אני סבור כי אילו היו הצדדים קובעים יחד מראש מנגנון של גורם שלישי לצורך תהליכי
ניטור ואימות של יישום ההתחייבויות בהסכמים, ייתכן שההפרות היו נפתרות כבר
בראשיתן ומחלוקות עתידיות היו נמנעות.